אז איך הגעתי לאימון?​​

אני זוכר שלאורך תקופה ארוכה של חיי הבוגרים הייתי אדם סגור, דחיין, כמעט ללא קשרים זוגיים, הדרך שלי להתמודד עם קונפליקטים הייתה "לשמור בבטן" או להיעלם, הייתי צוחק על עצמי כחלק ממנגנון שמוכן להקטין את עצמו רק בשביל לקבל הכרה קטנה וברגעי משבר מאלחש את זה באכילה רגשית (למשל אם היית חוזר מדייט לא מוצלח).

ב- 2009 אבי נפטר מה שערער את עולמי. מעבר לקושי הרגשי, מותו של אבי גם השפיע על דרכי המקצועית. אבי היה שמאי מקרקעין ובהשפעתו גם אני בחרתי במקצוע מתוך כוונה להשתלב ולהרחיב את העסק המשפחתי אך עם מותו התחילו להתעורר בי שאלות לגבי עצמי ומקומי בעולם וכך נכנסתי לעולם המודעות והרוחניות.

התחלתי להשתתף בסדנאות, ריטריטים, קהילות שונות ואכן בדרך זו קיבלתי מענה לחלק מתחושת הסבל. למדתי לקבל את עצמי יותר אך ברמה העמוקה יותר לא הצלחתי לייצר שינוי. התקשורת שלי הייתה שטחית, דייטים לא התפתחו לקשרים, אם הייתי כועס כולם היו אשמים חוץ ממני, למעשה לא הצלחתי לייצר שינוי במנגנוני ההגנה שלי, למען האמת כלל לא הייתי מודע אליהם. אבל אז נחשפתי לאימון בשיטת סאטיה.

ישנו משפט שאומר ש"אנשים לא יזכרו מה שאמרת אך הם יזכרו מה גרמת להם להרגיש". אז אני לא זוכר את המילים המדויקות אך אני זוכר את החיבור שהרגשתי כששמעתי איך השיטה מתייחסת לגוף ולנפש ביחד, איך הנשימה היא חלק מהותי מהשיטה, אמונות ותפיסת עולם שהיו קיימות בי לפני כן אך לא ידעתי איך לחבר אותן לדרך אחת וכך הרגשתי חיבור מיידי ועוד באותו יום ביררתי לגבי יום המבוא לקורס נקודת מפנה אשר מהווה את קורס ההיכרות עם השיטה ולאחר מכן תכנית המאמנים.

הקורס היה מאתגר וגם כלל תהליך אימון אישי אותו אני ממשיך עד היום. בתהליך למדתי על הקשר בין תחושות הגוף לבין תגובותיי לסביבה, למדתי לשהות עם הרגשות הכואבים למרות הקושי, התחלתי לנהל שיחות מתוך מודעות להוויה, הבנתי שכל תחום או אדם בחיי מהווה מערכת יחסים כלשהי וקיימים הקשרים בין נושא לנושא שאני לא יכול לדמיין, למשל אם עברתי התפתחות ביחסים שלי מול כסף זה יכול להשפיע על היכולת שלי לפתח אינטימיות, הבנתי שאני אדם חופשי שמוגבל רק על ידי תודעתי.

כיום אני אדם שקט יותר, אני לוקח אחריות על תחומי חיי, אני מבין את הכעס כמנגנון הגנה המדומה שהוא וגם כאשר אני כועס (יש לי עוד על מה לעבוד.. 😊) אני יודע לחזור לנוכחות מהר יותר, פיתחתי חמלה גבוהה יותר לעצמי ולסביבה, רמת ההקשבה שלי השתפרה ואני מתקשר את רצונותיי בצורה אותנטית וישירה ועם זאת חומלת ועדינה.

במציאות החיצונית התהוו שינויים גם כן. בחיי האישיים, הכרתי את אשתי, אני מנהל אורח חיים ספורטיבי והשלתי כ-14 ק"ג, סיימתי הכשרה כמאמן להתפתחות אישית לבני נוער, חזרתי לתשוקת הנעורים שלי וסיימתי לימודי הדרכת כדורסל. עבדתי כמאמן בבתי ספר לכדורסל בבני יהודה ונס ציונה ואני בונה חוג לבני נוער אשר משלב את שני התחומים יחדיו (מוזמנים לחפש אותו באתר !)

ואם לחזור לשאלה המקורית.. למה אנשים רבים כל כך מתנהלים מתוך סבל? מדוע קיימת מצוקה כל כך?

גדולתו של האדם נמצאת בתוכו מכאן שהיא גם מוגבלת על ידו – האדם מגביל את עצמו במודע ושלא במודע. המגבלות שהאדם שם על עצמו נוצרו כמנגנונים במטרה להגן עליו, אלה מנגנונים הישרדותיים שנוצרו בתקופות שונות מהילדות (יש אומרים עוד מהינקות) ועדיין מהדהדים במי שאנו כיום.

מנגנונים אלה מסתעפים ומשתלבים בתודעה ובגוף, בתפיסת העולם והמחשבה, בשפה ובנשימה. למעשה הם עזרו לעצב את עולמנו כפי שהוא היום ולכן קשה לנו לראות את ההקשרים בין הגורמים השונים שמעכבים אותנו.  

בדיוק כאן התהליך האימוני בא לידי ביטוי. כיוון שאותם מנגנונים מושרשים בעולמנו בתודעה ובגוף אלו בדיוק המקומות אותם נרצה להכיר. בתהליך אני אפנה את תשומת ליבך לנשימה, לתחושות, למנחי הגוף (ללא מגע), לשפה, לדרכי החשיבה ולאמונות. דרכם, בחמלה וברגישות אנו נכיר אותך מחדש, נראה אותך ביחד כפי שאת.ה באמת מתוך היכולת והגדולה שטמונים בך מלכתחילה. אין צורך לשנות דבר – רק להכיר.