פעם הגדרתי לעצמי שאהבה מוגדרת ע"י כל דבר שאני רוצה עוד ממנו - ככה אני יודע שאני אוהב אותו. אבל זה ענה לי על איך אני יודע שאני אוהב ולא על מה זו אהבה בעצם.
זו שאלה שמעסיקה אותי המון. מעסיקה אותי אולי מאז ומעולם. אהבת חינם, אהבת אדם, אהבת ישראל, אהבת אדם לחברו, אהבת אחים, אהבה זוגית, אהבת אב, אהבת אם, אהבת ילדים, אהבה לאלוהים..
אבל מה לגבי אהבה עצמית? עבור ילדים זו אפילו לא שאלה.. הם מגיעים עם התוכנה הזאת בילט אין אבל החברה לא מושלמת והמציאות מתרחשת מעצמה ולאט לאט נאגרים כל הפעמים שהם נפגעים וכשהם לא מקבלים את המענה וההקשבה שהם צריכים קל מאוד ללכת לאיבוד במנגנונים והסתרות שמגיעות עד לכדי אלימות עצמית בין אם באופן מילולי ("איזה אדיוט אני", "בא לי למות", "אני לא שווה כלום") ובין אם באופן עקיף (אכילה רגשית, קורבנות, התמכרויות). הכל כדי לא לפגוש את הכאב.
לאחרונה אני עובד יותר עם עצמי על פתיחת הקליניקה לבני נוער והמאמנת שלי שאלה אותי למה אני רוצה לאמן בעצמי? למה אני עושה את זה? התשובה האינטואטיבית שלי הרגישה מאוד אנוכית. אני עניתי שאני רוצה ללמוד אהבה דרכם. לא הבנתי את זה אפילו כשאמרתי את זה ורק כששהיתי עם התשובה זה התחיל להתבהר קצת יותר.
אני מאמין גדול באהבת חינם, לחבר בין כל הרבדים של הבריאה. זה בכלל לא משנה אם אתם חילונים, דתיים, ימנים, שמאלנים, קרניבורים, טבעונים.. זה רק השונות התפיסתית אבל במהות שלנו כולנו מרכיבים את אותה אחדות, לכל אחד ואחת יש אות בתורה ולכל אחד יש צליל שיתחבר לשיר אחד פשוט (גנבתי מעמיר בניון😉).
העניין שכולנו מעמיסים שכבות וחומות (לרוב בלי מודעות אמיתית לזה שהם שם) ולמרות שהמטרה המקורית שלהם היא לשמור עלינו, היא לשרוד יש את התוצר הנלווה שהוא שאנחנו גם מרחיקים אותנו מעצמנו, מצמצמים את התודעה, ככל שהחומות יותר גבוהות ככה אנחנו רואים פחות ממה שקיים עבורנו באמת אבל גם יותר קשה לעולם לראות אותנו. האמת שיש אנשים שקשה להם לראות את אפילו את עצמם.
החומות האלה לא נבנו ביום אחד, הם התחילו בילדות ובנערות אבל ככל שהתגבשה האישיות שלנו כמו חימר שיוצא מהאש ככה האמונות "התקשו" ונהיה יותר קשה לעצב מחדש את האמונות שלנו (ובגלל זה טיפול בחומות ובמנגנונים האלה יכול להיות מיטיב כל כך עבור בני נוער כשהחימר עוד לא "התקשה").
אף ילד לא נולד כשהוא מסתגר או אלים אלה דברים שהם למדו אחר כך. אני מדמיין את אחיין שלי ויכול לראות את האור האלוהי שהוא מקרין במשחקיות שלו, באהבה שלו, בהתמסרות שלו, בכל ההוויה שלו.
אז איך אני לומד אהבה דרך המתאמנים שלי? בחדר האימון אנחנו לומדים להכיר את השכבות האלה, אנחנו לומדים לראות מבעד למנגנונים ואז אני מגלה את מה שידעתי כל הזמן, את ההקשר שאני מחזיק בתוכי גם מבלי שאני מודע אליו באותו הרגע.. שאני אוהב אותם, שהם חלק ממני, שגם אם הם לא רואים את זה בעצמם אני יודע שיש בהם את אותו אור אלוהי שיש גם באחיין שלי ובכל אחד אחר. ואולי כשיעבור קצת זמן ונקלף עוד שכבה הם יצליחו לראות את עצמם מבעד לעיניים שלי וללמוד אהבה דרכי וזה יהיה שווה את הכל..
אז למי שמכיר את אותי פה ומי שלא.. אני נמרוד, אני מאמן בשיטת סאטיה בוגרים ובני נוער ואני אוהב אדם. אם אתם מכירים מישהו שרוצה לעבור תהליך, בוגר/ת או נער/ה שרוצים להכיר את עצמם ולעשות שינוי או עבודה פנימית, זה לא משנה באיזה נושא (זוגיות, כסף, חברות יו ניים איט) אני מזמין אתכם לצור איתי קשר, לשתף, להגיב, להפיץ את הבשורה. אני מאמין ביכולת שלי להביא את הטוב הזה לאנשים, תנו לזה להגיע אליהם.
Komentarze