אודות

אני זוכר שלאורך תקופה ארוכה של חיי הבוגרים הייתי אדם סגור, דחיין, כמעט ללא קשרים זוגיים, הדרך שלי להתמודד עם קונפליקטים הייתה "לשמור בבטן" או להיעלם, הייתי צוחק על עצמי כחלק ממנגנון שמוכן להקטין את עצמו רק בשביל לקבל הכרה קטנה וברגעי משבר מאלחש את זה באכילה רגשית (למשל אם היית חוזר מדייט לא מוצלח).

​

ב-2009 אבי נפטר מה שערער את עולמי. מעבר לקושי הרגשי, מותו של אבי גם השפיע על דרכי המקצועית. אבי היה שמאי מקרקעין ובהשפעתו גם אני בחרתי במקצוע מתוך כוונה להשתלב ולהרחיב את העסק המשפחתי אך עם מותו התחילו להתעורר בי שאלות לגבי עצמי ומקומי בעולם וכך נכנסתי לעולם המודעות והרוחניות.

התחלתי להשתתף בסדנאות, ריטריטים, קהילות שונות ואכן בדרך זו קיבלתי מענה לחלק מתחושת הסבל. למדתי לקבל את עצמי יותר אך ברמה עמוקה יותר לא הצלחתי לייצר שינוי. התקשורת שלי הייתה שטחית, דייטים לא התפתחו לקשרים, אם הייתי כועס כולם היו אשמים חוץ ממני, למעשה לא הצלחתי לייצר שינוי במנגנוני ההגנה שלי, למען האמת כלל לא הייתי מודע אליהם. ואז בשיחה עם חברה נחשפתי לאימון בשיטת סאטיה.

​

ישנו משפט שאומר ש"אנשים לא יזכרו מה שאמרת אך הם יזכרו מה גרמת להם להרגיש". אז אני לא זוכר את המילים המדויקות של אותה חברה אך אני זוכר את החיבור שהרגשתי כששמעתי איך השיטה מתייחסת לגוף ולנפש ביחד, כמה הנשימה חשובה, על האנרגיה הכלואה בגוף, אמונות ותפיסת עולם שונות שהיו קיימות בי לפני כן אך לא ידעתי איך הן מתחברות לדרך אחת וכך הרגשתי חיבור מיידי ועוד באותו יום ביררתי לגבי יום המבוא לקורס נקודת מפנה אשר מהווה את קורס ההיכרות עם השיטה ולאחר מכן תכנית המאמנים.

​

הקורס היה מאתגר וגם כלל תהליך אימון אישי אותו אני ממשיך עד היום. בתהליך למדתי על הקשר בין תחושות הגוף לבין תגובותיי לסביבה, למדתי לשהות עם הרגשות הכואבים למרות הקושי, התחלתי לנהל שיחות מתוך מודעות להוויה, הבנתי שכל תחום או אדם בחיי מהווה מערכת יחסים כלשהי וקיימים הקשרים בין נושא לנושא שאני לא יכול לדמיין, למשל אם עברתי התפתחות ביחסים שלי מול כסף זה יכול להשפיע על היכולת שלי לפתח אינטימיות, הבנתי שאני אדם חופשי שמוגבל רק על ידי תודעתי.