המציאות של האחר היא אמיתית לגמרי עבור האחר

יש הרבה מציאויות בעולם (מציאויות? זו מילה אמיתית?? )

אתמול תוך כדי שיחה כלשהי נזכרתי בדייט מלפני יותר מ 15-20 שנה של מישהי שסיפרה שאבא שלה אלמן והבת זוג הנוכחית שלו כישפה אותו. לא כישפה בכאילו.. כישפה כישפה ברמה של קמעות ושחור ועין הרע ועכשיו הוא מתנכר למשפחה

אני זוכר את החיוך המר כשהיא אמרה את זה

אני זוכר שהיה לה קשה להסתכל לי בעיניים

ואני ממש זוכר את הכאב מתחת לחיוך

בסט האמונות שלי זה תמיד נשמע לי כמו פולקלור

משהו שעושים עליו סרט ישראלי טוב עם אלברט אילוז ורונית אלקבץ

אבל זה לא משהו אמיתי

והנה אישה אמיתית יושבת מולי ומספרת לי על אדם אמיתי, עם קרבה אמיתית ועל כישופים..

אז נכון יהיו אנשים שיגידו שהכל שטויות, יהיו אנשים שיזלזלו, יהיו אנשים שיגידו לי להתרחק

אבל אני חושב על אותה אישה וזה לא משנה מה אנשים אחרים יגידו

עבורה זה אמיתי לגמרי

עבורה זו המציאות

גם אם אתה לא מאמין בזה

גם אם מעולם לא נתקלת בזה.. פיין הכול טוב.

זו לא המציאות שלך..

אבל זו המציאות עבור האחר.

אני חושב שהתובנה הזאת חילחלה בצורה הרבה יותר עמוקה בחיי

מאז התחלתי (בבייבי סטפס כן?) להיפתח אל העולם יותר כפי שהוא ולא לפי האמונות /התפיסות המקובעות שלי.

אני הרבה פחות מופתע היום מאנשים כי אני לומד לקבל כמה העולם מגוון וכמה סוגי מציאויות אנשים חווים

אנשים רואים את העולם דרך המשקפיים שהם קיבלו.

יש משפט שאומר אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו – בעומק של המשפט המשמעות היא לא לדון אדם אף פעם כי לעולם לא תוכל להגיע למקומו – אני לא אבין את נסיבות חייו, נקודת ההתחלה שלו, האופי הייחודי שהוא נולד איתו וכו'

היום אני משתמש במילה אחרת לתאר את זה – ריקות

כשאני יושב בכיסא וכשאני מקשיב לאדם מספר את סיפור חייו (או כל סיפור אחר)

אני משתדל להקשיב בריקות, בלי שיפוטיות כי אני יודע שיש יותר ממציאות אחת ואני רוצה להכיר את המציאות שלו