הצבת גבולות כפועל יוצא של ההוויה שלי

"אני לא מבין מה הבעיה שלך לתת לי את זה?

זה לא פחות שלי מאשר זה שלך..”

כמובן שזה היה לא נכון.

אבל זה גרם לי לפקפק..

הדרישה הזאת

הכוחנות הזאת

אולי זה גם שלו?

אולי אני צריך להביא לו?

אולי אני לא בסדר…?

הרבה פעמים יש את הריקוד הזה בין הריצוי להצבת הגבולות

ולא משנה איפה את/ה רגיל למתוח את הקו..

ברגע שתרצה לדייק אותו יותר, לקרב אותו יותר אליך.

יעלו הקולות מהעבר

הקולות של הילד שרוצה לקנות אהבה במטבע של ריצוי

ושם המקום של ה"בוגר" שאני

להקשיב

לנשום

לקחת את הזמן

לבחור מי חשוב לי להיות מולו

ולהגיד:

אני מבין שאולי אתה כועס או מאוכזב אבל זה לא שלך ולכן אני לא אשלח לך את זה (כמובן ש"זה" יכול להיות כל דבר שיושב בסיפור האישי שלכם) אבל אני אשמח לעזור בדרך אחרת אם אוכל

מה איתכם? איפה אתם מרגישים שהתפתחתם במקום של הצבת גבולות?