הרגל מנגנוני

היא יוצאת למרפסת לעשן

לא מוכנה שהריח יתפזר בבית

היא הפסיקה לעשן כל כך הרבה פעמים אבל כל הזמן חזרה לזה שוב

אבל תמיד חוזרת שוב למרות שהיא נשבעת שהיא שונאת את זה

כשהיא מספרת לי היא אומרת: זו התמכרות לניקוטין אני יודעת. יש לי איזה ספר שתמיד עוזר לי לשחרר את העישון. אני מחכה לסיים אותו..

למה את כל כך בטוחה שזו התמכרות לניקוטין? הרי היו פעמים שהפסקת לעשן לתקופות משמעותיות..

נכון, בפעם הקודמת זה התחיל מהפרידה מעומר אבל עכשיו זה שונה

איפה זה התחיל עכשיו?

במלחמה

אז במילים אחרות זה התחיל במשבר ותמך בך במהלכו אז את ממשיכה עם זה מאז. וזה למעשה משחזר את עצמו ככה כל משבר מחדש?

כן..

לפעמים אנחנו מוצאים עזרים חיצוניים שיתמכו בנו במהלך המשברים והם נשארים איתנו כי לגוף שלנו נוח איתם. הוא מכיר אותם ויודע שהם עובדים אז נורא קל לחזור להרגלים האלה.

הספר אולי עוזר לך לשחרר את הצורך עכשיו אבל הוא לא נותן מענה למשברים עצמם.. או למשבר שהתחיל הכל.

היא עוצרת. לוקח לה כמה שניות אבל בסוף היא אומרת בקול שבור: בוא נחליף נושא

אני מחכה כמה שניות, מחפש את העיניים שלה שמחפשות כל דבר אחר חוץ מאת העיניים שלי

את רוצה להחליף נושא?

כן, אני כבר מכירה את המשבר, אני לא צריכה לחזור אליו

אני מחכה עוד כמה שניות

רוצה שהמילים שלה יהדהדו בחדר, יהדהדו אצלה בגוף

אנחנו בוחרים נושא אחר וממשיכים

בטיפול בשיטת סאטיה אני לא מתנגד למנגנונים. אני רק לומד להכיר אותם.

המנגנונים באו לתמוך ברגש מאוד מאמלל. השחרור יגיע מעצמו כשזה יהיה נכון עבור האדם, כשהוא יסכים לגעת במשברים שסובבים אותו.

לא תמיד צריכים לפתור דברים בפגישה עצמה. לפעמים מספיק שהנושא ידוע.

הפירות יגיעו מעצמם. אם זרענו זרע, הפירות יגיעו...

מרגישים שגם לכם יש הרגל מנגנוני כזה שמכסה על משהו יותר עמוק? מוזמנים לשתף פה או לדבר איתי בפרטי