יעקב ועשיו כמשלימים זה את זה
- נמרוד בן דוד
- 14 באוג׳
- זמן קריאה 1 דקות
"אני לא מבין למה זה יוצא ככה? למה אני צריך לבכות כל כך הרבה..?"
האמת שאני לא יודע מה לענות לו
הוא בן אדם חזק שעבר הרבה בחיים
הוא מחזיק מעצמו בן אדם בשליטה אבל לאחרונה הוא מרגיש יותר רגיש
למרות שעכשיו כשאני חושב על זה הוא אמר לא פעם ולא פעמיים כמה היה מתפרק פעם
כשאני משקף לו את זה הוא רק נהיה יותר מתוסכל
ולי פתאום עולה דימוי מהמדרשים
"רבי אלעזר אומר: שלוש דמעות הוריד עשו הרשע מעינו, אחת מעינו של ימין, ואחת מעינו של שמאל, והשלישית היתה קשורה בעינו"
כשעשיו שמע שיעקב גנב (לכאורה) את הברכות זעק זעקה גדולה ובכה 3 דמעות.. ואני זוכר ששמעתי פעם שחייבים אנו להשלים את הדמעות שלנו (יעקב) כדי לכסות על דמעותיו של עשיו..
תוך כדי מחשבה אני מעלה פרשנות משלי (לכל חבריי הדתיים - פרשנות הוליסטית ולא תורנית).
עשיו מייצג את העבר, את הילד הסורר, שרואה את עצמו נגזל (וגם לא רואה את האחריות שלו למעשיו). יעקב מייצג את העתיד, את הפוטנציאל, את העולם הבא... אבל שניהם משלימים זה את זה (תאומים) ועד שלא ישלים עם העבר לא יוכל להתקדם אל העתיד.. עד שלא יכלו דמעותיו נגזר עלינו להמשיך את דמעותינו על הפוטנציאל הלא ממומש..
כשאני אומר לו את זה זה מרגיש שהוקל לו
הוא נושם נשימה עמוקה, שקטה, מקנח את האף ושואל: אז אני אמור לבכות עכשיו על כל מה שקרה לי?
לא בטוח אבל זה נושא לפוסט אחר..
מה דעתכם? מתחברים לרעיון?
תגובות