רכבת יכולה לחזור לפסים.. היא צריכה רק הטיה קטנה

אני זוכר שכשהייתי בכיתה י' הייתה אסיפת הורים שבה היה צריך להחליט על המגמה בה אמשיך לאורך התיכון. באתי עם אבא שלי ואמרתי למורה שאני חושב על פסיכולוגיה. אבא שלי ביטל את זה בקול רם ואמר: "מה יש לך? אין בזה כסף! תלך לכלכלה.. " ואני בתור הילד הטוב והמרצה שהייתי הלכתי ללימודי כלכלה בתיכון ואחרי הצבא ללימודי שמאות מקרקעין ואז הצטרפתי למשרד הקטן של אבא שהיה בעצמו שמאי מקרקעין.

אני מספר לכם את הסיפור הזה מכמה סיבות:

הסיבה הראשונה, כי זו דוגמא קטנה איך מילה קטנה של אדם משמעותי בנעורים משפיע עליכם בבגרות ויכול לשנות את נתיב חייכם.

הסיבה השנייה היא שבאמת נכנסתי למסלול של לימודים אחרי הצבא אבל לא באמת יצא לי לעבוד הרבה עם אבא שלי במשרד... כמה חודשים אחרי שקיבלתי את הרישיון כשמאי אבי קיבל הודעה שהוא חלה בסרטן ומאז רוב הזמן היה עסוק בטיפולים ואני נשארתי לטפל במשרד. ב 2009 הוא נפטר ואני אמנם המשכתי מכוח האינרציה אבל גם יצאתי למסע של התעוררות, התפתחות אישית ורוחנית וגם גילוי הרצון האמיתי שלי שהוא בעצם לתמוך בא.נשים ובהתפתחות שלהם.

אז תגידו לי טוב נו.. הורה אמר משהו לילד. השפיע עליו.. מה הבעיה בעצם? הורים משפיעים על הילדים שלהם.. נכון? אז זו הסיבה השלישית שאני סיפרתי את הסיפור:

חוויות משמעותיות משפיעות לא רק על נתיב חיינו אלא לפני זה הם משפיעים על חוויית החיים שלנו.

הם משפיעים על זה אם נפעל מתוך מגבלה או הזדמנות,

הם משפיעים על זה אם נפעל מתוך פחד או אהבה,

הם משפיעים על זה נפעל מתוך קרבה או ריחוק..

ככה נוצרות אמונות מגבילות לגבי זוגיות, לגבי כסף, לגבי הורות, לגבי העסק שלנו, לגבי חיים בכלל..

האמונות האלה נוצרות בילדות (ויש אומרים שאפילו בינקות) שלנו ולכן ההשפעה שם יכולה להיות הרבה יותר משמעותית.

רכבת שירדה קצת מהמסילה יכולה להוביל למקום אחד אבל אם נטה אותה חזרה בהתחלה והיא תגיע ליעדה.