שהות חומלת מפרקת כאב

ואם המחלה תחזור?

"זה ימוטט אותי. כל התהליך שעשיתי יתנפץ.. אני לא יודעת אם יש בי כוח"

המילים מהדהדות בחדר..

הרבה פעמים יש את הדחף להגיד משהו

למלא את המרחב במילים כדי שהוא לא יצטרך להתמלא בכאב

אני שותק

מביט בה בחמלה

והיא מסתכלת עליי

מיישירה מבט גם כשהדמעות מתחילות לזלוג

אחרי כמה דקות היא ממשיכה:

"הייתה לי אמונה שדברים טובים יקרו אחרי שאני אחלים.. זה ישבור את הפרסונה ששרדה את זה"

"אני אאשים את עצמי שלא הקשבתי לרופאים.. יש בדיקת דם שאני אמורה לעשות ואני דוחה אותה כל הזמן"

בשבוע שאחרי היא תספר לי שהיא עשתה את הבדיקה

שהיא לוקחת חל"ת

"אני לא צריכה לחכות לעוד סרטן בשביל להוריד קצב"

הרבה פעמים העבודה נעשית במרווחים

בין המילים

בין הפגישות

אנשים שואפים לרווחה, שקט והרמוניה.

הם כמהים להתפתחות

הם לא צריכים שאני אגיד להם מה לעשות

לפעמים הם רק צריכים שמישהו ישתוק ויביט בהם בחמלה

ואז הם יבינו את מה שהם רוצים בעצמם..